לא על הלחם לבדו

הפקת מקור בבימויה של עדינה טל בהשתתפות האנסמבל הראשון והיחיד בעולם המורכב מאחד עשר שחקנים חירשים-עיוורים, הלוקחים את הקהל למסע בעולמם הפנימי, אל מחוזות החושך והדממה בהם הם חיים.

סביב ציר הזמן של לישת הבצק, התפחתו ואפייתו על הבמה נוצר מפגש בין השחקנים לקהל. במהלכו, השחקנים מובילים את הצופים אל רגעים קסומים בין פנטזיה למציאות, משחזרים יחד זיכרונות, מגשימים חלומות נשכחים ומחזירים אותנו הצופים לדבר הבסיסי – אל הלחם, אל הגעגועים לבית.

במהלך ההצגה שומע הקהל מכות תוף המסמנות לשחקנים שינוי סצנה. רוב שחקני התיאטרון אינם רואים את היד המונפת ואינם שומעים את צליל התוף, אך בכל זאת מגיבים לסימן. בתהליך איטי ומורכב למדו השחקנים להרגיש את הוויברציות המופקות מן התוף גם ממרחק, וכך נמצאו עוד אמצעי תקשורת ודרך לשלב את הדרמה האנושית הייחודית כל כך לקבוצה, עם הדרמה הבימתית.