תיאטרון נא לגעת | במה פורצת גבולות בנמל יפו
תיאטרון




תיאטרון "נא לגעת" הוקם בשנת 2002 על ידי עדינה טל וערן גור במטרה לשלב אנשים חרשים-עיוורים בחברה, לקדם את צורכיהם ושאיפותיהם ולהעניק להם הזדמנות לביטוי עצמי ולמימוש הזכות הבסיסית ביותר שלהם – לתרום לחברה. מאז פתיחתו ,תיאטרון "נא לגעת" מעניק לקהל חוויה אמנותית וחברתית המשנה תפיסות ומחברת קהילות ומגזרים דרך אומנות ורגש ללא תפיסה של דת, גזע או רקע תרבותי. תיאטרון "נא לגעת" מזמין את הציבור לפגוש אנשים חירשים-עיוורים, יצירתיים, עצמאיים ומלאי שמחת חיים, אשר שמחים להעניק לקהל הרואה והשומע מתנה נפלאה – את מתנת האמנות. המופע הראשון של התיאטרון נקרא "אור שומעים בזיג זג". מופע זה הועלה בארץ וברחבי העולם וזכה לביקורות מעולות בקרב הצופים והמבקרים. המופע השני "לא על הלחם לבדו" מועלה במרכז "נא לגעת" בנמל יפו וזוכה לביקורות נלהבות.
במרוץ השנים הועלתה הצגת הילדים המצליחה "נסיך תרנגול" והמופע "תן סימן", מופע תיאטרלי לילדים ולכל המשפחה בשפת הסימנים.

בשנת 2015 הועלו על בימת התיאטרון שתי הצגות חדשות בהשתתפות שחקנים חרשים-עיוורים: הצגת היחיד "תגידי תפוז" וההצגה "מבעד לרוח" בהשתתפות אנסמבל חדש המורכב משחקנים חרשים-עיוורים, שחקנים רואים-שומעים ומתורגמנים.


התקשורת

אנסמבלי השחקנים החרשים-עיוורים של תיאטרון "נא לגעת" מונים 18 שחקנים, חלקם חרשים-עיוורים באופן מוחלט ולחלקם שרידי ראייה או שרידי שמיעה. השחקנים מלווים על ידי מתורגמנים לשפת סימנים במגע, המלווים אותם במהלך החזרות וההצגות. רוב השחקנים סובלים מ"תסמונת אשר", תסמונת גנטית שמשמעותה לקות שמיעה או חירשות ראשונית, שמתפתחת למחלת העיניים ‘רטיניטיס פיגמנטוזה’. המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות או מאוחר יותר, ומביאה לקשיי ראייה חריפים עד לעיוורון. העסקתם של השחקנים באופן קבוע בתיאטרון מחזקת את ביטחונם העצמי, משפרת את יכולת התקשורת הבינאישית שלהם, מפחיתה את בידודם החברתי ומאפשרת מפגש וקשר עם קהל שומע ורואה ועם בעלי מוגבלויות זהות ושונות. למרבית החרשים-עיוורים יש היכולת לתקשר אך ורק עם אדם היודע את ‘שפת הסימנים במגע’ או את שפת הכפפה – בה מקלידים על כל מפרק בכף היד המסמנים אותיות בעברית. ב"נא לגעת" קיימות דרכים רבות ומגוונות לתקשורת בין חברי הקבוצה אשר נלמדו במרוצת השנים. לכל אדם בקבוצה צרכים ויכולות משלו, וכך התקשורת משתנה.

תיאטרון - שפת סימנים במגע

שפת התיאטרון שלנו

לאורך השנים חיפשנו דרכים חדשות לתקשר כקבוצה וכאנסמבל של שחקנים. המתורגמנים לשפת הסימנים, עברו סשנים בחושך ובחשכה במהלך סדנאות הדרמה, כדי לעזור להם להבין טוב יותר את חיי היום יום של השחקנים . במהלך המופע "לא על הלחם לבדו" נשמע קצב התוף על במה. אות זו מכריזה על תחילתה של סצנה חדשה. השחקנים על הבמה לא יכולים לראות את היד המכה בתוף וכמו כן גם לא לשמוע את הקול. עם זאת, השחקנים למדו לחוש ולהרגיש את הרטט שלו. יכולת זו היא בעקבות תהליך ארוך ומורכב שבמהלכו השחקנים למדו להרגיש את הרטט של הקצב כפי שהוא נע באוויר. זוהי דוגמה לשיטה חדשה של תקשורת שפיתחנו במרכז נא לגעת.

שפת התיאטרון

עדינה טל

עדינה טל עלתה לארץ בגיל 20 משוויץ ועסקה שנים רבות בתחום התיאטרון כבמאית וכשחקנית. יחד עם אנסמבל השחקנים החרשים – עיוורים, בנתה עדינה טל את המופע הראשון "אור שומעים בזיג זג", לאחר מכן את ההצגה "לא על הלחם לבדו" ואת הצגת הילדים "נסיך תרנגול". דרך פרויקט "נא לגעת" מתגשם חיפוש מתמיד בדרכי תקשורת חדשות הן בין שחקני הקבוצה מאחד, והן בין השחקנים לבין קהל הצופים.

עדינה טל