תיאטרון נא לגעת הוקם בשנת 2002 על ידי עדינה טל וערן גור במטרה לשלב אנשים חירשים-עיוורים בחברה, לקדם את צורכיהם ושאיפותיהם ולהעניק להם הזדמנות לביטוי עצמי ולמימוש הזכות הבסיסית ביותר שלהם – לתרום לחברה. מאז פתיחתו ,תיאטרון "נא לגעת" מעניק לקהל חוויה אמנותית וחברתית המשנה תפיסות ומחברת קהילות ומגזרים דרך אמנות ורגש. תיאטרון "נא לגעת" מזמין את הציבור לצפות בהצגות ודרכן להכיר את אנסמבל השחקנים המורכב מאנשים חירשים -עיוורים (בגוף אחד), אנשים עיוורים ואנשים חירשים. השחקנים שלנו יצירתיים, עצמאיים ומלאי שמחת חיים והם שמחים להיפגש עם הקהל הרחב ולהעניק מתנה נפלאה – את מתנת האמנות.
התקשורת
אנסמבל השחקנים החירשים-עיוורים של תיאטרון "נא לגעת" מונה 18 שחקנים חרשים עיוורים, ארבעה שחקנים חרשים, 8 שחקנים שומעים-רואים ושחקן עיוור אחד. חלקם חירשים-עיוורים באופן מוחלט ולחלקם שרידי ראייה או שרידי שמיעה. השחקנים מלווים על ידי מתורגמנים לשפת סימנים במגע, המלווים אותם במהלך החזרות וההצגות. רוב השחקנים נולדו עם "תסמונת אשר", תסמונת גנטית המאופיינת, על פי רוב, בחירשות מולדת המלווה בצמצום הדרגתי של שדה הראייה. אובדן כושר הראייה נובע מ-רטיניטיס פיגמנטוזה, מחלת עיניים מתקדמת וניוונית, שבה רקמת הרשתית הרגישה לאור מתנוונת בהדרגה עד לאובדן הראייה. למרבית האנשים החירשים-עיוורים יש היכולת לתקשר אך ורק עם אדם היודע את שפת הסימנים, אך כיוון ששדה הראייה מצומצם, התקשורת נעשית באמצעות שפת סימנים במגע. במגע או בשפת הכפפה בה כל אות בעברית ממוקמת על מפרק אחר בכף היד והתקשורת נעשית ע"י הקלדה על כף ידו של האדם. ב"נא לגעת" קיימות דרכים רבות ומגוונות לתקשורת בין אנשים שומעים ורואים לבין השחקנים ובינם לבין עצמם. דרכים אלו נלמדו ועודן נלמדות במרוצת השנים. לכל אדם בקבוצה צרכים ויכולות משלו, והתקשורת עמו משתנה בהתאם לכך.
שפת התיאטרון שלנו
להבדיל משחקנים שומעים ורואים, שחקנים חירשים-עיוורים אינם יכולים להשתמש בחוש הראייה והשמיעה כדי לזהות מתי תורם להיכנס לבמה או מתי תורם לדבר ולפעול בהצגה. לאורך השנים, נמצאו דרכים שונות ומקוריות לתקשר כקבוצה וכאנסמבל של שחקנים. המתורגמנים לשפת הסימנים, אשר מלווים את השחקנים על הבמה ומאחורי הקלעים במסירות רבה, מסייעים רבות בעניין זה ולמעשה, בלעדיהם, ההצגה אינה יכולה להתקיים. במהלך המופע "לא על הלחם לבדו" , משמיעים המתורגמנים מקצב תוף על הבמה. מקצב זה מכריז על תחילתה של סצנה חדשה. השחקנים על הבמה אינם יכולים לראות את היד המכה בתוף וכמו כן אינם שומעים את קולו. השחקנים למדו, בתהליך ארוך ומורכב בתקופת החזרות, להקשיב באמצעות גופם לוויברציות, אותן תנודות שיוצר הקול באוויר ומורגשות גם דרך בימת העץ. זוהי דוגמא אחת מבין השיטות הרבות שפותחו במרכז נא לגעת, באמצעותן השחקנים החירשים-עיוורים יודעים להתמצא על הבמה ובסיפור ההצגה וכך לבצע את תפקידם.
עדינה טל
עדינה טל עלתה לארץ בגיל 20 משוויץ ועסקה שנים רבות בתחום התיאטרון כבמאית וכשחקנית. יחד עם אנסמבל השחקנים החרשים – עיוורים, בנתה עדינה טל את המופע הראשון "אור שומעים בזיג זג", לאחר מכן את ההצגה "לא על הלחם לבדו" ואת הצגת הילדים "נסיך תרנגול". דרך פרויקט "נא לגעת" מתגשם חיפוש מתמיד בדרכי תקשורת חדשות הן בין שחקני הקבוצה מאחד, והן בין השחקנים לבין קהל הצופים.
