לא על הלחם לבדו - Nalagaat

בתמונה: אנסמבל השחקנים לשים בצק

הכל אפשרי. בהופעות בתל אביב, לונדון, סיאול וניו יורק הקהל מריע בהתרגשות לאנסמבל הראשון בעולם המורכב מאחד עשר שחקנים חרשים-עיוורים, הלוקחים את הקהל למסע בעולמם הפנימי, במחוזות החושך, הדממה ו.. הלחם. סביב ציר הזמן של לישת הבצק, התפחתו ואפייתו על הבמה נוצר מפגש בין השחקנים לקהל. במהלכו, השחקנים מובילים את הצופים אל רגעים קסומים בין פנטזיה למציאות, בין המפואר למגוחך, ויחד משחזרים זיכרונות, מגשימים חלומות נשכחים ו"נוגעים" בניצוץ הבריאה הקיים בכל אחד מאיתנו, מחזירים את הצופה לדבר הבסיסי, אל הלחם, אל הגעגועים לבית. "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם…"- אומרים, ומדגישים את חשיבות המפגש בינם לבין הקהל, ואת הצורך בקשר, שהוא קיומי לא פחות מהצורך בלחם- עבור כולנו.

הדרך למופע

“לא על הלחם לבדו”, הינו הפקת התאטרון השנייה המורכבת מאנסמבל שחקנים חרשים-עיוורים. החזרות להצגה ארכו כשנתיים, במשך חודשים רבים נבדק תהליך אפיית הלחם והתאמתו לבמה כיחידת זמן משותפת לשחקנים ולקהל. תוך כדי העיסוק בלחם, שהוא הרבה מעבר לסך כל מרכיביו, הועלו רגעי אושר קטנים, זיכרונות, חוויות וחלומות של השחקנים ונמצאו דרכים חדשות לתקשורת כקבוצה וכאנסמבל תיאטרון. במהלך העבודה התנסו המתורגמנים לשפת סימנים בחוויית החושך והדממה היומיומית של עמיתיהם השחקנים, וזאת בכדי להכיר טוב יותר ובאופן פיזי את חייהם.

בתמונה: מארק יארוסקי, שחקן חירש עיוור, מנגן על האקורדיון

במהלך ההצגה שומע הקהל מכות תוף המסמנות לשחקנים שינוי סצנה. רוב שחקני התיאטרון אינם רואים את היד המונפת ואינם שומעים את צליל התוף אך בכל זאת מגיבים לסימן. בתהליך איטי ומורכב למדו השחקנים להרגיש את הוויברציות המופקות מן התוף גם ממרחק, וכך נמצאו עוד אמצעי תקשורת ודרך לשלב את הדרמה האנושית הייחודית כל כך לקבוצה, עם הדרמה הבימתית. 

בביצוע: אנסמבל שחקנים חרשים-עיוורים

בימוי: עדינה טל

מוסיקה מקורית: אמנון בהעם

עיצוב תפאורה: איתן רונאל

ביצוע תפאורה: מאיר בן חקון, אלון לוי

עיצוב תלבושות: דפנה גרוסמן

אביזרים: לירון קורן

עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין

"רוקד צמוד" מילים, לחן וביצוע: צבי טל

"שוק איטלקי" (מבוסס על שיר עם נפוליטני) ביצוע: צבי טל

אורך: 90 דקות

השחקנים

  • יבגניה (גניה) שטסקי

    ילידת רוסיה. גרה עם אחותה, גיסה ובנם בפתח תקווה. “להפוך לשחקנית עבורי היה כמו חלום ילדות שהתגשם. החיים טובים אליי, ו"נא לגעת" הוא כמו משפחה עבורי"
  • שושנה סגל

    ילידת רומניה, אלמנה, גרה בבית יצחק. “אני כבר לא מנותקת מהחברה, וכל הזמן מחכה לנסוע ל"נא לגעת", זה הרבה יותר מללכת לעבודה, כולנו חברים שדואגים אחד לשני".
  • איגור אושורוב

    יליד רוסיה, אחיו הגדול של יורי אושורוב, "אני אוהב להיות ליצן ולהצחיק את הקהל -גם אם אני לא רואה אותם, אני יכול להרגיש אותם."
  • בת שבע רברנסרי

    אם לשלושה ילדים רואים ושומעים, גרה ביפו.  “אני חירשת. במשך הרבה זמן הייתי עיוורת. אבל מעל לכל- אני שחקנית!"
  • ציפורה מלכה

    אחותה של בת שבע רבנסרי, גרה עם אמה בירושלים. “מאז שהפכתי לשחקנית, חיי השתנו לחלוטין. אני אוהבת לשחק, להשתטות ולהצחיק"
  • מארק יארוסקי

    יליד רוסיה, נשוי ואב לשתי בנות רואות ושומעות, גר בקריית אתא. “אני שחקן ואני אוהב את התיאטרון. כשאנשים שמחים וצוחקים זה עושה לי טוב”
  • יורי אושורוב

    יליד ברה"מ, נשוי ואב לשתי בנות רואות שומעות, גר בקריות. “אני מת על ההצגה, במיוחד על סצנת החתונה- אתם מכירים עוד מישהו שמתחתן שלוש פעמים בשבוע?"
  • איציק חנונא

    גר בבית מוגן בחולון. נולד עיוור והתחרש בגיל 11 כתוצאה מדלקת בקרום המוח. “יש לי אישיות יצירתית. אני נהנה להביע את עצמי בדרכים אומנותיות- חלומות, שמחה ועצב"
  • נורני לוי

    יליד איראן וגר בבית מוגן בחולון. "אני אוהב לדמיין את עצמי בכל הסרטים שציפיתי בהם כשעוד ראיתי, לפעמים כדמות הטובה ולפעמים כדמות הרעה."
  • יורי טברדובסקי

    יליד ברה"מ, גר עם אמו בתל אביב. “אני מקווה שאשאר שחקן לשארית חיי. להיות על הבמה הופך אותי למאושר”
  • רפי אקוע

    גר עם אמו בכפר גבירול. "אני אוהב לשחק בנא לגעת, ואני אוהב להיפגש עם חברי השחקנים והמתורגמנים. קיבלתי מנא לגעת את המתנה הגדולה ביותר בחיי"   

כתבות ברשת